ההתרחבות המואצת של שוק הרכב, שכוללת הצפה בכלי רכב חדשים בשנתיים האחרונות, מעלה את החשש שמחירי המחירונים של המכוניות המשומשות לא מצליחים להדביק את נתוני השוק. למצב דברים זה יש השלכות ישירות על ניפוח ההון העצמי של חברות הליסינג וההשכרה, שפועלות ברמת מינוף גבוהה מאוד מצד אחד, ועל חישוב מוטה כלפי מעלה של הביטחונות, שיוצר חשש מבועת אשראי מצד שני. הצפת השוק בכלי רכב חדשים נובעת, בין השאר, מ"דחיפת" אשראי צרכני על ידי גופים פיננסיים לאור הריבית הנמוכה שמאפשרת להם לגייס מקורות בעלות אפסית.
החשש מתאבון מוגבר לסיכון, כמו גם אינדיקציות לעלייה ברמת הסיכון של חברות הליסינג, הובילו את בנק ישראל לפרסם בתחילת החודש הוראה הדורשת מהבנקים וחברות כרטיסי האשראי לבחון תרחישים של ירידה בשווי הביטחונות של כלי רכב פרטיים, ובהתאם — את הצורך בעדכון מדיניות מתן האשראי לענף, כמו גם את הצורך בהתאמת ההפרשה הקבוצתית לחובות מסופקים בגינו.
עוד המליץ בנק ישראל לקבוע יחס LTV (הלוואה לשווי בטוחה) מקסימלי של 60% בגין הלוואות לחברות הליסינג. הקשחה ברוח זאת מצד הבנקים, שייתכן כי תגרור אחריה דרישה מקבילה של מחזיקי האג"ח, עשויה לאלץ את חברות הליסינג (שמרבית כלי הרכב שלהן משועבדים למלווים) להקטין את ציי כלי הרכב שלהן ולהוביל לגידול נוסף בהיצע המכוניות המשומשות.
למרות ההתפתחויות הטכנולוגיות, מחירון הרכב המוביל בישראל, מסיבות היסטוריות בעיקרן, הוא של לוי יצחק — ועליו מתבססות גם חברות הליסינג בחישוב הוצאות הפחת שלהן. בקרה טובה לנאותות הוצאות הפחת בדו"חות חברות הליסינג, היא ניתוח הרווח הגולמי שלהן ממכירת כלי הרכב המשומשים. ככלל מבחינה חשבונאית, יש לצפות לשיעור רווח גולמי חיובי נמוך יחסית ממכירות אלה, כך שכל תוצאה אחרת מעידה לכאורה על בעייתיות באומדני הפחת.
לקריאת המאמר המלא –