תקציר:

תעשיית ההיי־טק היא תעשייה של חולמים וחלומות. חברות הטכנולוגיה הגדולות, שהמוצרים שלהן הן חלק בלתי נפרד מחיינו, התחילו בחלום של יזם — שהצליח להפוך רעיון למציאות. לעתים המסע כלל חצייה כמעט בלתי אפשרית של אתגרים טכנולוגיים, שפרצו את הגבולות שהיו ידועים עד אותו רגע. כדי להפוך את החלומות לסיפורי הצלחה עסקיים, נדרשו היזמים לקבל תמיכה ממשקיעים שהשתכנעו והאמינו באותו חזון. אבל מתי החלום היזמי נהפך להזיה?

שורה של מקרים מהשנה האחרונה מגלה כי יש יזמים שהלכו צעד אחד רחוק מדי. בעקבותיהם, משהו משתנה בהלך הרוח ובתפישה של קהילת ההיי־טק העולמית, שנאלצת במידה מסוימת לאבד את התמימות ולהתחיל לשאול שאלות, כדי להבין איפה עובר הגבול בין סיפור לגיטימי לבין שקר מסוכן, כלומר בין יזמים שחולמים בגדול ונכשלים לבין הונאה מכוונת.

כך למשל, בסוף ספטמבר התחילו להתפרסם דיווחים בתקשורת הישראלית על הנפקה שתכננה קבוצת שלנו, שגייסה עד אותו שלב 25 מיליון דולר ממשקיעים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, כמו רומן אברמוביץ' וניקי מינאז׳. החברה קיוותה לגייס בהנפקה 200 מיליון שקל לפי שווי של 700 מיליון שקל, שנקבע לפי עבודה של פירמת הייעוץ BDO.

אוסף של נתונים עוררו שאלות, שורה של ידוענים השקיעו בחברה, אך לא היה ידוע אם הם מעורבים בפעילותה, אם הם הזרימו הון לחברה או אם הם קיבלו מניות בתמורה לשימוש בשם שלהם. בעקבות לחץ תקשורתי מסיבי ואחריו גם התגייסות של תעשיית ההיי־טק הישראלית נגד ההנפקה בשווי הגבוה שפורסם, שחרג מאמות המידה המקובלות בתעשייה, מסרה שלנו בהודעה לתקשורת כי ״בעקבות התלהמות התקשורת וההחלטה לבטל את ההנפקה, החברה נכנסה לתוכנית התייעלות ובמקביל פועלת למען פיתוח עסקיה בעתיד״. כלומר, שלנו האשימה את התקשורת בביטול ההנפקה — ולא את הנתונים הבעייתיים שסיפקה למשקיעים הפוטנציאליים, או את אלה שהיא כלל לא סיפקה לציבור.

דוגמה נוספת, היא זו של חברת תראנוס האמריקאית, שהצליחה להלהיב את העולם ב"חלום" שלה — עד שהאמת התחילה להתברר. החברה הכריזה כי פיתחה בדיקות דם שכל אדם יכול לבצע בביתו, המבוססות על דגימת טיפת דם בודדה — כתחליף ללקיחת מנות הדם במעבדה. החברה הגיעה לשווי אסטרונומי של 9 מיליארד דולר. ככל שנשאלו יותר שאלות בנוגע לרמת הדיוק של הבדיקות שמבצעת החברה והאישורים שניתנו לה, התברר כי החברה מבוססת על זיופים.

הסיפור האחרון מגיע מישראל ונבדק בימים אלה על ידי המשטרה. בשבוע שעבר נחקר במשטרה היזם תומר יוסף, שהקים את אפליקציית מיטי (Meetey), בחשד לביצוע עבירות של מרמה, זיוף, קבלת דבר במרמה והלבנת הון. על פי החשד, יוסף גייס במרמה 17 מיליון שקל ממשקיעים שונים באמצעות מצגי שווא הנוגעים להתקדמות בפיתוח האפליקציה החברתית, וכן הציג בפני המשקיעים נתונים מזויפים על מספר ההורדות של האפליקציה. עוד על פי החשד, יוסף התחזה לאיש יחסי ציבור ותחת מצג זה נשכר על ידי המשקיעים כדי לשווק את האפליקציה תמורת כסף רב.

בניגוד למקרה של סנאפ, במקרה זה מדובר כבר, לפי ההאשמות, במצג שווא, קרי שקר למשקיעים. אם אכן יתברר כי ההאשמות נכונות, זוהי דוגמה למקרה שבו יזם עובר את הגבול האפור בין אופטימיות והדגשת נתונים מחמיאים לחברה — לעבירה פלילית.

בגיליון ינואר פירסם "פורצ׳ן" כתבה שכותרתה ״התחתית המכוערת והלא אתית של עמק הסיליקון״ שתהתה, לאור הסקנדלים האחרונים, אם היזמים לא לקחו צעד אחד יותר מדי את גישת fake it till you make it. המגזין דירג את השערוריות בטווח שבין ״כולם עושים את זה״ ל״זמן לשכור עורך דין״ (במקרה של תראנוס). בכתבה מרואיין מייסד StartupFactCheck, שמייעצת למשקיעים בביצוע בדיקת נאותות לסטארט־אפים, הטוען כי 75% מתוך 150 חברות בשלבים מוקדמים הציגו מידע לא נכון או לא מלא למשקיעים — למשל, ספרו כלקוחות משתמשים שבקושי השתמשו בגרסה החינמית של המוצר.