באוקטובר פורסם לציבור פסק דינו של כבוד השופט הרי קירש בעניין אילן שילוח נגד פקיד שומה, במרכזו עמדה בין היתר הערכת שווי הסכם אי התחרות, אשר נחתם בין שילוח לבין חברת הפרסום "מקאן" (McCANN) בשנת 2008. שווי אי התחרות נאמד כמלוא ההפרש שבין (i) שווי משרד הפרסום בתרחיש בו שילוח יעזוב את משרד הפרסום ויתחיל להתחרות בו, ביחס ל- (ii) שווי משרד הפרסום בתרחיש בו יעזוב שילוח את המשרד ויתחיל להתחרות רק מספר שנים לאחר מכן.

שילוח, הודיע בשנת 2007 על רצונו לפרוש מחברת הפרסום, אשר זיהתה את האיום הכלכלי הגלום בתרחיש בו יתחרה בה בענף הפרסום בשוק הישראלי והסכימה לשלם סכום נכבד תמורת הסרת איום זה. בהתאמה, בשנת 2008 נחתם בין הצדדים הסכם אי תחרות, אשר זיכה את שילוח בסכום של כ- 81 מיליון שקל, אשר לימים עמד במרכזו של הליך משפטי בין שילוח לפקיד שומה, במסגרתו הוגשה לבית המשפט חוות דעת כלכלית, אשר נכתבה בשנת 2012, לפיה שווי הסכם אי התחרות נאמד בסכום דומה. כתוצאה מפסיקת בית המשפט, חויב שילוח בתשלום מס בסך של כ- 15 מיליון שקל, זאת בנוסף לתשלום מס של כ- 16 מיליון שקל אשר שילם בעבר.

איך מעריכים שווי הסכם אי תחרות
הערכת שווים ההוגן של נכסים בלתי מוחשיים סבוכה ורוויה באומדנים. הסכם אי תחרות נמנה על אחד הנכסים הבלתי מוחשיים המסובכים בהם וכולל צורך להתייחס לרכיבי שווי רבים. לצורך הגשת חוות דעת כלכלית, אשר תידון בצורה נאותה בבית המשפט, יש לבצע מדידת שווי מקצועית הנוגעת לנזק הנחסך, על ידי אמידת ההכנסות וההוצאות העתידיות על פני ציר הזמן, במצבי טבע שונים (גישת W&Wo- With and With out ) והבנת המשמעויות הכלכליות של התוצאות המסחריות הצפויות מקיומו והיעדרו של הסכם אי התחרות.

בהערכת השווי יש לשקלל את השפעתם האפשרית של גורמים אקסוגניים (הקשורים לאדם/ ישות עצמם הצפויים להימנע מתחרות כגון גילו הפיזי, נכונותו להתחרות, יכולתו להתחרות, נכסי התחרות שבידיו) וגורמים אנדוגניים לפעילות המוערכת (הקשורים לפעילות עצמה, מאפייניה, סיכוייה וסיכוניה). גורמים אלו משפיעים על תוחלות תזרימי המזומנים של הפעילות, הן של סכומי תזרימי המזומנים הצפויים, המשוקללים במסגרת מטריצת הסתברויות של סיכוני תחרות ותוחלת נזק, והן באמצעות שיעורי ההיוון המשקפים, בין היתר, את מידת אי הוודאות הגלומה בתחזיות. להלן דוגמא גרפית למבנה מטריציוני כאמור:

במקרה של הסכם אי התחרות של פורש/עוזב, קורה לא אחת שמועברים, גם נכסים והתחייבויות אחרים (כגון -חלק בהון החוזר, חלק בנכסים וציוד מוחשיים, תמורה בגין מכירת מניות או זכויות הוניות אחרות, פירעון הלוואות בעלים ועוד).

כשלב מקדים, יש לבודד את שוויו של רכיבי אי התחרות מסך רכיבי התמורה, בין היתר באמצעות אמידת חלק ממרכיבי התמורה באמצעות השיטות המתאימות להם כגון בשיטת העלות, כקירוב לשווי הוגן, לעלות שכר כמייצג לעלויות נחסכות ופיצויי שכר, וכאומדן לשווי רכיבי התחשבנות אחרים שונים כגון ציוד משרדי והשקעות בשיפורים במושכר. רכיבי תמורה אחרים כגון, זכויות בנכסים בלתי מוחשיים אחרים, או נדל"ן וזכויות קנייניות או התחייבויות כגון משפטיות או איכות סביבה וכיוב', יוערכו בשיטות אחרות הרלוונטיות לנכס או ההתחייבות הנאמדים.

ככלל, קיימות מספר רב של שיטות להערכת שווי של נכסים בלתי מוחשיים או של רכיביהם השונים. מטבע הדברים, לכל שיטה יתרונות וחסרונות ויש לנקוט בה בהתאם למידת ישימותה למקרה המתאים ו/או לסיטואציית ההערכה ומטרתה.

בהקשר זה, יש לנתח ולמדוד את התוחלת המהוונת של התמורה הכלכלית התזרימית העתידית (DCF) הצפויה לנבוע מהסכם אי התחרות, בשקלול של מצבי טבע שונים (PWERM- Probability Weighted Expected Return Method ). גישה זו מבוססת על עקרון כלכלי המניח כי משקיע רציונאלי לא ישלם תמורת ההסכם יותר מהעלות (לרוב – ההיפותטית) הכרוכה בהעדרו. לפי גישה זו, שוויו של הסכם אי התחרות נאמד כפער המהוון שבין מצבי הטבע השונים, עם תחרות וללא תחרות, המשקללים את תוחלת הנזק הגלומה בתחרות ואת ההסתברות לקיומה.

בנוסף, יש לאמוד את כיוונם וגודלם של רכיבים שונים המרכיבים את תוחלת הנזק מקיומה של התחרות, על בסיס מאפיינים של שחקני שוק, מתחרים או עסקאות דומות, בתחומים קרובים ככל שניתן להסכם המוערך. לדוגמא לרכיבים שונים: שיעורי היוון (Cap Rate) מקובלים, מכפילים מקובלים, שיעורי רווחיות מקובלים, ושיעורי צמיחה, שיעורי נזק או סיכויי תחרות ממקרים שקרו ועוד. לעיתים, גם לאחר מחקר מקיף, מידע כזה חסר או אינו מדויק דיו. כתוצאה מכך גישה זו אינה ישימה לעיתים קרובות ועשויה לשמש לרוב כאמת מידה כללית והשוואתית בלבד לרכיבים מסוימים או לתוצאות ההערכה בשיטות אחרות.

אורי סנופקובסקי עומד בראש מחלקת הערכות השווי של קבוצת שווי הוגן, העוסקת במתן ייעוץ כלכלי והערכת שווי הוגן של תאגידים ונכסים בלתי מוחשיים לצורכי עסקאות, צרכים חשבונאיים, הליכי שומה ודרישות רגולטוריות.