חוק החברות אמנם קובע מנגנונים שנועדו להבטיח כי עסקות בעלי שליטה בחברות שנסחרות בבורסה יבוצעו בצורה שמבטיחה את האינטרסים של בעלי המניות מהציבור. אבל האם זה באמת קורה? האם התהליכים שמתרחשים בחדרי הישיבות בין בעלי שליטה, דירקטורים, עורכי דין ויועצים כלכליים באמת מצליחים לדמות עסקות בין שני צדדים שווי יכולת בתנאי שוק? רק אם נשפוך אור על המתרחש בחדרי החדרים האלה נוכל לדעת את התשובה האמיתית.

חברת נסטלה הבינלאומית וחברת אסם שבבעלותה עשו מאמצים ניכרים לא לגלות לציבור את המידע המלא על התהליך שביצעה נסטלה למחיקת אסם מהבורסה. כלומר, נסטלה, אסם ונושאי המשרה בשתי החברות ניסו להימנע מחשיפת מידע שאמור לשפוך אור על התהליך שביצעה נסטלה כדי להגן על בעלי המניות מהציבור. מאמצים אלה קרסו בימים האחרונים מול החלטה של השופטת הכלכלית רות רונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב.

הרקע: אסם נמחקה מהבורסה ב–2016 בהליך של מיזוג הופכי משולש — הליך שבו לא מתנהל משא ומתן ישיר בין בעלת השליטה נסטלה (שהחזיקה 63% באסם) לבין בעלי המניות מהציבור שנדרשים למכור לה את המניות שלהם. במקום זה הוקמה "ועדה בלתי־תלויה" של דירקטורים באסם, שניהלה משא ומתן מול נסטלה לקביעת המחיר שתשלם נסטלה לבעלי המניות מהציבור כדי שיסכימו למכור את מניותיהם, כך שניתן יהיה למחוק את החברה מהבורסה.

מכיוון שבעסקת מחיקה מהבורסה שמנוהלת באופן כזה לא מתנהל משא ומתן בתנאי שוק רגילים, משמשת הוועדה הבלתי־תלויה כלי שמדמה משא ומתן בתנאי שוק. לפי חוק החברות, כדי לוודא שהמחיר שאליו הגיעה הוועדה הבלתי־תלויה במשא ומתן עם נסטלה מקובל על בעלי המניות כמחיר הוגן, מובאות תוצאות המשא ומתן לאישור האסיפה הכללית של בעלי המניות ונדרש שם רוב מבין בעלי המניות מהציבור שאינם קשורים לבעלת השליטה.

במחיקת אסם מהבורסה שולם לבעלי המניות מהציבור בעקבות התהליך הזה מחיר של 82.5 שקל למניה — פרמיה של 25% מעל מחיר השוק באותה עת. העסקה אושרה לא רק ברוב, אלא ברוב גדול באסיפה, ובכלל זה קיבלה תמיכה של 75% מקרב בעלי המניות מהציבור. למרות זאת, נמתחה ביקורת על העסקה, ובמיוחד על העובדה שנסטלה בחרה לבצע את המחיקה מהבורסה בדרך של מיזוג, ולא ב"דרך המלך" שהיא "הצעת רכש מלאה" — הליך שבו מתנהל משא ומתן ישירות מול בעלי המניות מהציבור ונדרשת בו היענות של 95% מכלל בעלי המניות.