באוקטובר 2015 נשלחה למשרדי הבורסה בת"א הודעה מטעם חברה אמריקאית הנסחרת בנאסד"ק, ובה בקשה לרשום את מניותיה למסחר בישראל. כעבור מספר ימים אושרה הבקשה וכבר בסוף אותו חודש החלה המניה להיסחר בבורסה שלנו.

ב-28 באוקטובר 2015, עם סיום יום המסחר הראשון שלה, עמד שוויה על 5.9 מיליארד שקל, שדירג אותה במקום ה-25 בבורסה כולה.

כשבועיים לאחר רישומה בבורסה, זכתה החברה להיכנס למדד המניות השני בחשיבותו בבורסה – ת"א 75 – שבו תפסה את המשקל השני בגודלו (4.8%). מי שלא ניחש עד כה במי מדובר, נגלה כי זו מנקיינד.

מאז הצטרפותה לת"א ועד היום הספיקה חברת הביומד לאבד 95% מערכה!!! והיא נסחרת כיום בשווי של 400 מאות מיליון שקל בלבד.

רק לאחרונה היא נפלטה ממדד ת"א 90 (שהחליף את ת"א 75), אחרי שהסבה נזק עצום למשקיעים. מנקיינד לבדה גרעה כ-4% מתשואת המדד מאז שנכנסה אליו, כאשר במונחים כספיים מדובר במחיקת ערך של מאות מיליוני שקלים למחזיקי תעודות הסל והקרנות המחקות על מדד זה.

איך ניתן היה למנוע את מקרה מנקיינד ולא פחות חשוב, למנוע מקרים כאלה בעתיד? הפתרון פשוט – יש לבדוק את הפרמטר הבסיסי ביותר של כל חברה בע"מ – רווחיותה. מעבר לנקודה הכואבת של מחיקת הערך העצומה במניות מסוג מנקיינד, נבידאה, ביוטיים ואחרות שנרשמו למסחר בבורסה שלנו בשנים האחרונות, העניין צורם בגלל שמדובר בחברות מפסידות.

רוב המשקיעים במניות מתמקדים בחברות רווחיות, שכן ניתן לבצע להן הערכת שווי שאמורה לנבא את מחירן "הכלכלי". ברגע שחברה מפסידה כסף לאורך זמן, קשה עד בלתי אפשרי להעריך את שוויה.

שימו לב כי 9 חברות מתוך 131 המניות הכלולות כיום במדד ת"א 125 רשמו הפסד בשלוש השנים האחרונות, ושתיים נוספות רשמו הפסד בשנתיים מתוך 3 השנים האחרונות (בספירה הזו לא נכללו חברות שנגרעו מהמדדים בשנה האחרונה, כמו מנקיינד ואביליטי).

בהתאם לכך, לא תופתעו לגלות שביצועיהן של 11 המניות הללו היו גרועים משמעותית ביחס לביצועי החברות הרווחיות במדד בשנה האחרונה, שכן הגורם המשפיע ביותר על ביצועי מניות הוא רווחי החברות שעומדות מאחוריהן. אם כך, מדוע לא לחסום חברות שאינן רווחיות מכניסה למדדים?

דרישה לרווחיות כתנאי סף לכניסה למדד קיימת בלא מעט מדדים בעולם, כשהבולטים שבהם הם ה-S&P 500 והניקיי החדש ביפן.