"הסעיף המקומם ביותר כביכול במתווה הגז המוצע, לפיו הממשלה מתחייבת לספק סביבה רגולטורית יציבה למשך עשור לפחות, הינו למעשה חדשות מעולות עבור שוק ההון הישראלי" כך לדברי רו"ח אלי אלעל מנכ"ל חברת "שווי הוגן" המתמחה ביעוץ כלכלי, ניהול סיכונים והערכות שווי. "הגיע הזמן שממשלת ישראל תחזק את הוודאות שנפגעה, שהיא אבן היסוד הבסיסית ביותר בשוק ההון, כי הסכמים צריך לקיים".

"300 מיליארדי שקלים שעמדו להגיע למדינת ישראל ולהביא לתנופת פיתוח והשקעות אדירה ולזינוק בכלכלה ובמשק, עלולים לטבוע בים בקרוב. כך קרה למשאבי הטבע במצרים, בארגנטינה, בוונצואלה ובעוד מדינות שנפלו שבי לנאומי כיכרות פופוליסטים וגישות כלכליות רדיקליות, וכך יקרה בישראל אם לא נתעשת בזמן הקרוב. אנחנו חייבים להתעלם מגישות כלכליות קיצוניות בעלות אג'נדה זרה שתוצאתן בשורה התחתונה היא הטבעת הפיתוח הכלכלי של ישראל ונטישת הגז בים".

להלן השוואת מחירי גז טבעי לתעשייה לשנת 2013 (בדולרים ל-MMBTU):

מקור: International Energy Agency, Key, World Energy Statistics 2014

עוד מוסיף רו"ח אלעל: "כל מי שנמצא בקשר עם משקיעים זרים בעולם יעיד כי אנחנו חייבים להפסיק את תחושת המיאוס העולמית וההתרחקות של העולם מהשקעות ריאליות תשתיתיות בישראל שנגרמות בגלל אי יציבות והפכפכות רגולטורית, ולכן טוב עושה המדינה שמבטיחה במתווה, יציבות רגולטורית לעשור הקרוב לפחות".

"מצד אחד מדינת ישראל נלחמת מלחמת חורמה בניסיונות חרם בין לאומי, שסופם חלילה התרחקות והימנעות מהשקעות בישראל, אך מצד שני היא מביאה על עצמה את אותה תוצאה גרועה ממש, בגלל הפיאסקו הרגולטורי המתמשך, שמביא לעצירת השקעות מהעולם, המתעבים אי ודאות וחוסר יציבות".

אלעל מציין כי "בחינה עניינית של מתווה הגז שהציג שר האנרגיה, יובל שטייניץ מעלה שמדובר בסה"כ במתווה סביר כלכלית, כי בעוד שמחיר הגז בישראל יהיה גבוה מחלקים בארה"ב שמוצפת באנרגיה ממגוון מקורות, הרי שהמחיר יהיה נמוך מאירופה, שתמיד הייתה השוק שאליו משק האנרגיה בישראל בחן את עצמו ביחס אליו, וזול מהותית ממדינות אסיה. כל אדם הגיוני מבין שבמשא ומתן, הגעה לעמק השווה ועמידה בהסכמים איננה גישה שגויה, אלא הבסיס לרווחה כלכלית".

"היזמים של מאגרי הגז, שישלמו בסופו של דבר כ- 64% מהכנסותיהם לקופת המדינה, מעוניינים למכור את הגז במחיר גבוה ככל שניתן וגם קופת המיסים של המדינה תגדל בהתאם. מנגד, ככל שמחירי הגז יהיו נמוכים, כך ירד גם מחיר החשמל בישראל שמהווה חלק נכבד מההוצאות במפעלי תעשיה רבים והרווחיות במשק תשתפר".

"ישראל בסופו של דבר היא משק קטן ותופעת היווצרותם של מונופולים טבעיים היא עניין נפוץ יחסית. הגם שכלכלית זוהי אינה תופעה רצויה, היא אופיינית וכמעט בלתי נמנעת בתחילתו של שוק מתפתח כמו במקרה הגז, שבו קיימת חשיבות רבה למשיכת שחקנים זרים בעלי ידע ויכולת לפיתוחו. הטיפול במונופולים בישראל הוא עניין שמתבצע באיטיות, בהדרגה ובזהירות כדי שלא לשפוך את התינוק עם המים".

לדברי אלעל "הטיפול הרגולטורי באמצעות החלשת השחקן הדומיננטי והכרחתו למכור חלקים מפעילותו עקבי עם הגישה האנטי מונופוליסטית של הרגולטור בישראל, שהתקבלה עד כה בחיוב בשוק ההון. כך למשל, יצרה המדינה תחרות בענפים שונים כאשר אילצה את חברת החשמל לחבר שחקנים חדשים כמו דוראד ודליה למערכת ייצור החשמל בישראל, כשדרשה לדוגמא מצדיק בינו וממשפחת וורטהיים להפריד בין אחזקותיהם הפיננסיות והריאליות, כשקבעה כי על חברות ציבוריות בעלות מבנה פירמידאלי למכור חברות במורד שרשרת האחזקה וכשהכריחה חברות סלולר לקבל על התשתית שלהן מפעילים וירטואליים".

"בעניין משק הגז נקבע בין היתר מחיר תקרה לשוק המקומי, כך שאם מחירי היצוא יהיו גבוהים יחסית למחיר הישראלי, יקבלו הצרכנים בישראל את מחירי היצוא הנמוכים. כך, אם מחירי הגז ליצוא באזור יהיו נמוכים יותר מהמחיר הישראלי, ייהנה גם הצרכן הישראלי ממחיר מופחת".

"נקודה מהותית נוספת במתווה הינה היצוא, לו מתנגדים רבים, שמיועד דווקא למדינות האזור כגון תורכיה, קפריסין, מצרים, ירדן, ואפילו הרשות הפלסטינאית. מבחינה כלכלית, יצוא למדינות האזור יוצר תלות של משקי האנרגיה שלהם במאגרים הישראלים, ועל כן, מטבעו הינו בעל השפעה ממתנת ומייצבת חשובה. לכל אלו יש השלכות חיוביות רבות ועמוקות על שוק ההון והמשק הישראלי, אשר יתגלגלו וישפיעו עד למפעל התעשייה האחרון הנאבק על רווחיותו או הישרדותו בכל מקום בארץ".

בשורה התחתונה, מסכם רו"ח אלעל "במעמקי הים קבורים מאות מיליארדי שקלים שמגיעים למדינת ישראל, לטובת פיתוחו של המשק הישראלי והם בעלי פוטנציאל קריטי לשיפור וייצוב היחסים עם מדינות האזור. טוב יעשו הממשלה והכנסת אם יאיצו את פיתוח המאגרים לטובת כלל המשק וישאירו את המלחמות הפוליטיות להמשך".