לפני כשנתיים הושק פרויקט האנליזה של הבורסה. הבורסה התקשרה עם שתי חברות מחקר, כדי שיספקו אנליזות (מקצועיות) על חברות טכנולוגיה וביומד. הכוונה הייתה לחשוף ולהנגיש את המניות האלה לציבור הרחב, שרובו לא מבין בטכנולוגיה וביומד ובטח שלא בהערכות שווי של חברות מהתחומים האלה.

האנליזות ממומנות על-ידי החברות. זה כמובן בעייתי, אבל הבורסה לא מצאה פתרון אחר ודאגה שזה יתאפשר על-פי חוק. עדיין, זה לא מוסיף אמינות לאנליזות. אחרי הכול, אם ההמלצה לא טובה, אין אינטרס לחברה להמשיך את הכיסוי. מעבר לכך, מדובר בכסף לא זניח בשביל חברת המחקר – עשרות אלפי דולרים לכיסוי של חברה זה לא הולך ברגל, ובשביל זה כדאי לשמור על יחסים טובים עם החברה.

הבעיה שאין דרך אחרת. מישהו צריך לשלם על האנליזות (אגב, זה יכול להיות גם בחצי מהמחיר הנוכחי, שמוערך ב-30 אלף דולר), ובאין כיסוי חיצוני, כי מדובר במניות קטנות שלא מכוסות על-ידי בתי ההשקעות, נותר רק שהחברה עצמה תשלם, אבל לפחות עם התערבות של הבורסה.

מדובר במסמכים שיווקיים, אופטימיים, שמציגים בעיקר את צד החברה. קשה לי להאמין שהאנליזות עברו הצלבה ובדיקה בשטח. לראיה, הכול חיובי. ההמלצות הן למחירי יעד של עשרות אחוזים ואפילו מאות אחוזים מעל מחיר השוק. ברוב המקרים מחירי היעד באנליזות רחוקים מאוד מהמחיר הנוכחי.

זה פספוס גדול, אבל הרבה יותר גרוע זה הכיוון. ברוב המקרים, הכיוון של המניות בפועל היה למטה, בעוד שכל התחזיות היו חיוביות (ומחירי היעד היו גבוהים). היה רק מקרה אחד (פוינטר) שבו המחיר הנוכחי היה מעל מחיר היעד, והיו כמה מחירי יעד (בודדים) שנראו ממש לא מציאותיים – מאות אחוזים מעל המחיר הנוכחי.

מאז השקת הפרויקט פורסמו כ-140 אנליזות (על כ-20 חברות, כשכל אנליזה מתפרסמת באנגלית ובעברית). האנליזה הראשונה הייתה בספטמבר 2016 על חברת ננו דיימנשן, העוסקת בהדפסה בתלת-ממד. מניית החברה נסחרה אז ב-5.46 שקלים, והאנליסטים של אדיסון סיפקו מחיר יעד של 9.93 שקלים. היום המחיר הוא סביב שקל אחד בלבד.

אבל זה לא רק הנתונים הגולמיים של האנליזות, לא רק העטיפה, לא רק מחיר היעד הגבוה ביחס לשוק, וגם לא רק הניתוק בין מחיר היעד למחיר הנוכחי – זה גם מה שבפנים. בתוך הסקירות יש תחזיות רחוקות מהמציאות, תיאורים שמזכירים הודעות יח"צ, פרצי אופטימיות – וזאת, גם כשבשטח יש אכזבות.