מחקר שביצעה מחלקת המימון המורכב של PwC ישראל מעלה כי התמחור של מניות בכורה בארץ נמוך יותר, בגלל פרמיה שדורשים הישראלים. לטענת עורכיו, רוב מניות הבכורה המונפקות בארה"ב – ובפרט על ידי חברות נדל"ן וקרנות ריט – כוללות מאפיינים הוניים מובהקים. מדובר בעיקר בהיעדר זכות פדיון למשקיעים. בנוסף, בדרך כלל מובנה במניות הבכורה סיכון דיבידנד משמעותי, מכיוון שכשלא ישולם דיבידנד הוא אמנם ייצבר לחלוקה הבאה, אך אין אפשרות לחייב את החברה לשלמו.

במסגרת המחקר, שנערך בראשות רו"ח ועו"ד איתי רושקביץ, שותף וראש מחלקת המימון המורכב ב־PwC ישראל, נבחנו תשואות של 28 סדרות של מניות בכורה של 12 קרנות ריט אמריקאיות בסביבת דירוג BBB בינלאומית. מהמחקר עולה שהמשקיעים בארה"ב מסתפקים בתשואות לפדיון נמוכות יותר מאלה הנדרשות בישראל (תשואה לפדיון במניות בכורה מתנהגת באופן דומה לתשואה לפדיון באג"ח).

מניות הבכורה שהנפיקה CMCT בישראל (ונסחרות בתשואה של 8%) הן בעלות מאפייני חוב מובהקים: למשקיעים יש זכויות פדיון וסיכון הדיבידנד נמוך. זאת, מאחר שגם למחזיקים וגם לחברה יש זכות פדיון החל מחמש שנים מההנפקה. במקרה של אי תשלום דיבידנד, המשקיעים זכאים לדרוש פדיון מוקדם (מדי רבעון).

רושקביץ מעריך שאם חברות בארה"ב היו מנפיקות כמו CMCT בישראל – לאור הסיכון הנמוך יותר, התשואה היתה נמוכה אף יותר. אך המצב בארץ הפוך – CMCT נסחרת בתשואה גבוהה בכ־1.5% מהמניות האמריקאיות.

דעת רושקביץ, יש שלושה הסברים אפשריים: ראשית, בארץ יש ניסיון מועט עם מניות בכורה. שנית, קרנות נאמנות לא סוחרות במניות בכורה. מכיוון שקרנות אג"חיות לא מורשות להשקיע בהן, תשואת המניות אינה גבוהה דיה כדי להצדיק את רכישתן בידי קרנות מנייתיות.