דירקטוריון חברת בזק החליט בסוף השבוע האחרון לאמץ כבר ב-1 בינואר 2018 את תקן ה-IFRS מספר 16, שעוסק בחכירות נכסים (ליסינג). את התקן מחויבות כל החברות הישראליות לאמץ רק החל מ-1 בינואר 2019, אולם בזק בחרה כאמור להקדים את אימוצו ל-2018.

התקן, שמכניס לראשונה את החכירות התפעוליות של החברות הציבוריות אל תוך הדוחות הכספיים, ישפיע לדברי בזק על הטיפול החשבונאי שלה בהסכמי חכירת נדל"ן, אתרים סלולריים, רכבים ונכסים אחרים. כתוצאה מיישום התקן תכיר בזק החל מתחילת 2018 בנכסים ובהתחייבויות בגין חכירות נכסים אלה, שעד כה טופלו כחכירות תפעוליות.

התקן החדש מעורר לא מעט תרעומת בקרב מנהלים בכירים במגזר העסקי הישראלי, אולם לדעת גורמים בענף החשבונאות המקומי הוא נחשב לשינוי החשבונאי הגדול ביותר שקרה כאן מאז המעבר לעריכת הדוחות הכספיים על פי תקן החשבונאות הבינלאומי (IFRS) לפני כעשור.

אצל בזק, למשל, השפעת יישום התקן על הרווח הנקי ב-2018 תהיה זניחה לדעת החברה, אולם הרווח התפעולי לפני פחת והפחתות (EBITDA) השנתי דווקא אמור לגדול בכ-400 מיליון שקל, לאחר שעמד ב-2016 על 2.8 מיליארד שקל (תוספת של כ-14%). זאת בשל העברת דמי השכירות בהיקף זה, שנרשמו עד כה כהוצאות הפעלה, לרישום תחת הפחתות והוצאות מימון.

בזק העריכה כי בדוח תזרים המזומנים תציג עלייה של 400 מיליון שקל בתזרים מפעילות שוטפת, אל מול ירידה בהיקף זהה בתזרים מפעילות מימון. מאזן החברה יתנפח בסכום של כ-1.4 מיליארד שקל, שיירשם מצד אחד כנכסים שאינם שוטפים, ומהצד השני יתחלק בין התחייבויות שוטפות (400 מיליון שקל) להתחייבויות שאינן שוטפות.

תקן החכירות התפעוליות והשלכות כניסתן לדוחות הכספיים היווה את נושא המפגש של פורום שווי הוגן, מייסודו של ביה"ס למנהל עסקים ע"ש אריסון במרכז הבינתחומי בהרצליה. מייסדי הפורום, פרופ' אמיר ברנע ורו"ח שלומי שוב, כינסו בחודש שעבר לדיון בנושא נציגים מקרב הרגולטורים השונים, בכירים במשרדי רואי החשבון הגדולים, בנקאים, אנליסטים בשוק ההון המקומי וכמובן מנהלי כספים של כמה מהחברות הציבוריות הגדולות.

במהלך הדיון נשמעה ביקורת רבה על התקן הבינלאומי החדש, שישראל כמובן מחויבת באימוצו, אולם היה ברור לכולם שמדובר בהשפעה מהותית, שתדרוש שינויים הן בהתנהלות העסקית של החברות והן בהתייחסות של שוק ההון לדוחותיהן הכספיים.

רו"ח שלומי שוב, ראש תוכנית חשבונאות וסגן דיקן בבית ספר אריסון למנהל עסקים, פתח את הדיון והסביר כי מדובר בשינוי חשבונאי שנועד לסגור חולשה גדולה מאוד של החשבונאות. "עד עכשיו חכירות תפעוליות לא הופיעו במאזני החברה, ולכן כונו 'מימון חוץ-מאזני'. מצב זה יצר הטיה של חברות לטובת חכירות תפעוליות, כך שלסגירת הטיה זו יכולות כעת להיות השלכות משמעותיות על שיווי המשקל של החברות, בהחלטה בין רכישה של נכס לבין חכירה תפעולית שלו".

שוב הוסיף כי עיקר החוכרים שיושפעו מזה הם קמעונאיות המזון והאופנה, חברות הדלק, חברות מתחום ההובלה הימית והאווירית, וכן כל חברה שיש לה ליסינג של רכבים, מגזר ההייטק, חברות הסלולר ועוד. "יש למעבר השלכות מאוד מעניינות על היחסים הפיננסיים. גם לכיוון הפחות טוב של גידול ברמת המינוף, אך גם לכיוון הטוב יותר של העלייה ב-EBITDA. אני חושב שהחשבונאות עושה מהלך מאוד משמעותי ומתקרבת לכלכלה, בכך שהיא מבטלת את ההעדפה המלאכותית שנוצרה לחכירות התפעוליות".

את רשת קסטרו, שחוכרת חנויות לטווח ארוך בקניונים ובמרכזים מסחריים, ייצג בדיון סמנכ"ל הכספים רון רוטר. "אני מסתכל על החכירה מבחינת המהות שלה", הדגיש. "אם אנחנו מגיעים למצב שבו חוזה שכירות לא טוב לנו, אם מדובר במיקום טוב של החנות בעל הנכס ישחרר אותנו בלי לחשוב פעמיים. יוצא מצב שאין כאן התחייבות. לעומת זאת, במקרה שמדובר במיקום חלש הסיטואציה שונה, וייתכן שבמצב זה מדובר בהתחייבות משמעותית יותר. במצב כזה המחכיר לא ירצה לשחרר את החוכר מההתחייבות הזאת כל כך מהר".

רוטר הוסיף כי "מנקודת המבט של קסטרו, אם החברה לא תרצה לממש את ההתחייבות, אף אחד לא ילך איתנו ראש בראש. לכן אני מרגיש שיש כאן ניפוח מאזני. אני לא חושב שזה יוצר ערך למי שמסתכל על המאזנים שלנו. אפשר היה להסתפק אצל חוכרים כמונו רק בגילוי נרחב יותר. בעיניי השינוי הזה לא משקף את הפעילות שלנו בצורה טובה יותר".

מי שיצא להגנת התקן החדש הוא מעריך השווי רו"ח אלי אלעל. "אני מבקש להזכיר שהמהות החשבונאית היא בסופו של דבר לשקף את המהות הכלכלית, ולאו דווקא את המשפטית", אמר. "האמירה שאפשר לסיים את חוזה החכירה 'מתי שרוצים' היא אמירה מיתממת כי קסטרו, כל עוד היא עובדת, תמשיך לייצר התחייבויות חדשות, אם לא במקום אחד אז במקום אחר. החשבונאות באופן כללי לא אמורה ולא מסוגלת לתת התייחסויות פרטניות במצבים ספציפיים מדי. ההנחה היא שבמצבים ספציפיים, אותן חברות יידעו לתקשר עם המשקיעים, ולתת ביאורים – בין אם בדרך ישירה בדוחות, במידע Non GAAP, או בדיווחי פרופורמה כאלה ואחרים. בראייה העקרונית, כמעריך שווי, עדיף שיהיה מידע נוסף, שאותו ניתן לנטרל במקרה הצורך, ולא שיהיה מצב של חוסר במידע".