גישת השוק להערכת שווי נכסים בלתי מוחשיים מבוססת בעיקרה על הרעיון שקיים מידע שגלום בנתוני שוק על נכסים אחרים, שנמכרו בפועל בשוק. למשל, אם רשימת הלקוחות של חברת תוכנה נמכרה לאחרונה תמורת 20 מיליון דולר ורשימת הלקוחות של החברה המוערכת, דומה (בגודלה או בדמוגרפיה שלה לדוגמא) אז נוכל להשתמש במחיר הזה של 20 מיליון דולר כנקודת מוצא להערכת רשימת הלקוחות הספציפית שאת שוויה אנחנו מחפשים לאמוד. ככל שהמידע אינו דומה, או חסר, או ישן, או פגום בצורה אחרת, כך יקשה לעשות בו שימוש לנסיבות העניין הספציפי שלפנינו.

דוגמא להערכת מותג של רשת מסעדות מקומית

ניקח לדוגמה רשת מסעדות מקומית היפותטית HamburCo Inc"", שהגדילה בהצלחה את פעילותה ברחבי ארה"ב, ושוקלת כעת תוכניות התרחבות באמצעות זכיינות. כדי להבטיח השקעות להתרחבות,HamburCo  צריכה לאמוד את השווי של הנכסים הבלתי מוחשיים שלה, ובמיוחד את שם המותג שלה, כדי לדעת כיצד לתת זכות שימוש בו ולתמחר את הקשר המסחרי שלה מול זכיינים פוטנציאליים.

כדי לבצע הערכת שווי מבוססת שוק לנכסים הבלתי מוחשיים, הם מתחילים לחפש עסקאות אחרונות שבהן מעורבות רשתות מסעדות דומות. נניח שהם מגלים עסקה של רשת מסעדות מקומית דומה – Better Beef Inc שמכרה לאחרונה את עסקיה למתחרה, כששווי שם המותג נמכר תמורת 40 מיליון דולר.

בשלב הבא, HamburCo  צריכים לקחת בחשבון את ההבדלים בין המותג שלהם לבין המותג של Better Beef. הם מעריכים כי המותג שלהם, בסיס הלקוחות ופוטנציאל הצמיחה שלהם חזקים יותר. לאחר דיונים עם החברה, החליטו מעריכי השווי להתאים את אינדיקציית השווי שנגזר מעסקת ההשוואה, כלפי מעלה ב-25%. כלומר, על פי גישת השוק, שווי המותג HamburCo יוערך בשווי של בכ-50 מיליון דולר (שווי המותג כפי ששולם עליו בעסקה הקודמת – 40 מיליון דולר- כפול 1.25).

זוהי דוגמה פשוטה מאד (ונדון בדוגמאות מורכבות ופרטניות יותר בהמשך) אך היא מסייעת להמחיש כיצד גישת השוק פועלת – בעת הערכת נכסים בלתי מוחשיים כמו שם מותג. במצבי עסקה אמיתיים בעולם האמיתי, יבוצעו התאמות מפורטות יותר כגון עבור פרופילי סיכון שונים, שיעורי צמיחה ושולי רווחיות אחרים.

האם יש לך מותג? האם יש מותג גם לאנשים פרטיים ולא רק לחברות? איך הוא בא לידי ביטוי? איך אפשר להגדיל אותו?